פסקדין בתיק דמ"ש 27017-03-12

2.       הנתבעת הכחישה בכתב הגנתה את זכאותה של התובעת לקבל ממנה דבר מה. לטענת הנתבעת, התובעת נטשה את מקום העבודה מיוזמתה בלבד ותוך כדי היתלות באמתלות רפואיות.

3.       התובענה הוגשה במסלול של "דיון מהיר". למרות זאת, התובעת לא הגיעה לדיון שנקבע, כך שלא היה ניתן לשמוע את עדותה (בא כחה - התייצב לדיון). עם זאת, הגיעו ב"כ הצדדים להסכמה על כך שנוסמך לפסוק לפשרה, לאחר שיוגשו סיכומים בכתב. על הסכמה זו, אנו מודים לבאי כחם של הצדדים.

4.       נעיר כי הסמכות לפסוק לפשרה מתאפשרת הן מכח סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, החל גם בבית הדין לעבודה לפי סעיף 39 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, והן לפי סעיף 31 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, באשר מדובר ב"דיון מהיר".

אלה שיקולינו העיקריים בעניין הפסיקה לפשרה

5.         בענין פיצויי הפיטורים -

          אילו התובענה היתה נדונה לגופה, היה על התובעת להוכיח את זכאותה לפיצויי פיטורים. היה עליה להוכיח הן את מצב הבריאות שלה, אשר בגינו - לטענתה - היא התפטרה, והן את הקשר הסיבתי בין מצבה הבריאותי לבין התפטרותה.

       בשל המסמכים הרפואיים שהוגשו לתיק, ומועדיהם, ניתן להעריך שהתובעת לא היתה מתקשה להרים את נטל ההוכחה בענין מצבה הבריאותי, וכן בענין הקשר בין אותו מצב גופני לבין המגבלה הממשית בהמשך האפשרות לעבוד באופן סביר בעבודתה, המחייבת גם מאמצים פיזיים. גם המסמכים שנערכו על ידי הרופאה התעסוקתית תומכים בהערכה זו.

אנו מודעים, כמובן, לטענת הנתבעת בדבר ההצעה לתובעת להמשיך לעבוד בעבודה חלופית; עבודת "סיוע" לטיפול בקשישים. אולם, הנטל להוכיח את ההצעה עצמה ואת רצינותה והיתכנות התגשמותה, היה מוטל על הנתבעת במקרה שהתובענה היתה נדונה לגופה, ואנו מביאים בחשבון את העובדה שלא נראה שלנתבעת היו ראיות אובייקטיוויות לתמיכה בגרסה זו.

נעיר כי השכר הקובע הרלוונטי שהבאנו בחשבון, הוא זה שנתבע בכתב התביעה (ולא זה שאוזכר בסיכומי התובעת).

6.         בענין פיצוי הלנת פיצויי פיטורים -

          בשל נסיבות הפסקת העבודה וטענות הנתבעת בקשר לכך, אנו מעריכים שאילו היתה התובענה נדונה לגופה, הרי שאף אם היה נקבע שהתובעת זכאית לפיצויי פיטורים, סביר מאד להניח שלא היה נקבע שהנתבעת חייבת לשלם פיצוי הלנת פיצויי פיטורים.

7.         בענין תמורת הודעה מוקדמת -

מאחר שהתובעת היא זו שהתפטרה, אין אנו נותנים כל משקל לרכיב זה של התביעה. נראה כי גם התובעת זנחה את הרכיב האמור, משלא התייחסה אליו בטיעוניה.

8.         בענין פדיון חופשה -

          נראה שאין בין הצדדים מחלוקת בדבר זכאות התובעת לפדיון 4 ימי חופשה. הנתבעת אף הגיעה לסכום גבוה יותר מהסכום שהתובעת עתרה לקבל בענין זה.

הפסיקה לפשרה

9.       על סמך השיקולים האמורים לעיל, אנו מחייבים את הנתבעת, בפשרה, לשלם לתובעת סך נטו של 14,000 ש"ח. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/4/13, אם לא ישולם לפני כן.